המגהץ היה עשוי ברזל כבד ונדרש כח פיזי רב ומיומנות וזריזות רבה לשימוש בו.
בקצה העליון, בחלק הקדמי היתה ידית (לרב בצורת תרנגול או עוף אחר), בעזרתה ניתן היה לפתוח את המגהץ ולהכניס פחמים לוהטים.
מהרגע שהוכנסו הפחמים, התחתית התלהטה והיה צורך לעבוד במהירות ולגהץ כמה שיותר בגדים, לפני שהפחמים יתקררו.
כדי שהבגד יצא מגוהץ למשעי, נדרש להרטיבו מעט במים (כדי ליצור אדים כמו במגהץ בן ימינו) ולשם כך השתמשו בשפריצר. בקבוקון פלסטיק שראשו היה מחורר כמסננת ואיתו היו מרטיבים את הבד ומיד מעבירים את המגהץ.
מדי פעם הבגד המגוהץ היה מתלכלך משבב פחם שנפל, ומדי פעם אף נחרכו בגדים אם לשניות הושאר המגהץ באותה נקודה.
אתר נוסטלגיה ישראלית,אסא ברטוב, איה לפיד