עם גידול האוכלוסייה ובהתאם לכך ריבוי הבעיות שוב לא יכולה הייתה מועצת הפועלים לטפל בבעיות המוניציפאליות, אשר היוו גורם שולי מבחינתה, ולא יעד מרכזי. בבירור שהתקיים בראשית 1935 במרכז החקלאי בהשתתפות נציגי מועצת פועלי תל מונד, ונציגי המושבים בגוש סוכם, כי מועצת הפועלים הנבחרת על ידי כל פועלי תל מונד והסביבה תשוב ותטפל רק בבעיות של ארגון העבודה בגוש תל מונד, והטיפול בצרכים המוניציפאליים ייעשה על ידי ועד מיוחד, שיקימו היישובים, בסיוע המרכז החקלאי ומועצת פועלי תל מונד.
בכינוס של נציג המושבים בפברואר 1935 נבחר ועד הגוש הראשון שהורכב ממזכירי שלושת המושבים כפר הס, חרות ועין ורד. בתחילה לא היו לוועד כל מנגנון ותכנית פעולה מסודרת, והוא התכנס רק לצורך פתרון בעיה כזו או אחרת שהועלתה לסדר היום. תקציב הוועד הגיע ל־1,200 לא״י לשנה ומחציתו נועד לחינוך.
העבודה הסדירה החלה רק בעיצומם של מאורעות הדמים, עת נרצחו ארבעה מחברי עין ורד בעת הליכתם לעבודה בפרדסי הסביבה. נבחר מזכיר, שעבד בשכר והטיפול בענייני הביטחון הועבר לוועד הגוש בתיאום עם מפקדת ההגנה באזור. אחד התחומים המשמעותיים שבהם פעל המזכיר, לאור המצב הביטחוני הרעוע בכבישים, היה קבלת החלטה מהירה לסלילת כבישים בין יישובי האזור.
החל מינואר 1930 פעל ב'מחנה' הפועלים; מקום מושבם המשותף של כל פועלי 'חברת מטעי א״י', ועד שעסק בענייני עבודה בלבד. אבל משהצטרפו למקום משפחות הפועלים, נוצרו צרכים חדשים, ובקיץ 1930 החל הוועד לעסוק בנושאי תרבות, קופת חולים, ספריה, הרצאות, הקמת צרכנייה, גן ובית ספר.
נושא החינוך היה אחד הנושאים המרכזיים בהם עסקו המתיישבים, שלחלקם היו כבר ילדים בגיל בית ספר במהלך השנים הרבות, שהמתינו עד אשר זכו להתיישב. לא פלא לכן שברבות הימים ציינו בזיכרונותיהם כי ״בראשית בראו הארגונים הותיקים ועד חינוך משותף״.
הדבר התרחש כבר בשנת 1932 עת ישבו עדיין הארגונים בחלקם ב״מחנה״ הפועלים של 'חברת מטעי א״י'. באותה עת התנהלו עדיין מרבית העניינים על ידי לשכת העבודה המשותפת ומועצת הפועלים, שעסקה גם בשירותים ציבוריים. יעדו של ועד החינוך אשר הוקם היה להקים מערכת חינוך לילדי שלושת הארגונים והשכונות תל מונד וכפר זיו. המפתח לתשלום המסים היה בתחילה יחסי, לפי מספר הילדים בכל ארגון ויישוב, ואחר כך שוויוני וזהה לכל יישוב ללא התחשבות במספר הילדים. כמרכז החינוך כיהן לסירוגין תמורת משכורת חודשית אחד מחברי ועד הגוש. בית הספר היסודי המשותף נפתח ב-1932 ועבר נדודים, עד אשר זכה לבניין משלו בכפר זיו (1936).
מכאן אנו למדים, כי בשלהי 1931 הוקמה מועצת פועלים, והיא זו שנטלה על עצמה, פרט לעיסוק בענייני איגוד מקצועי גם את הטיפול בנושאים מוניציפאליים שונים כיצירת קופה כללית אחת, הקמת ועדת בניין משותפת, יצירת מערכת חינוך וחברה וכדומה. בין השנים 1935-1932, הייתה מועצת פועלי תל מונד הגורם היחיד, שדאג לצורכי המתיישבים באזור, והוכרה ככזו גם על ידי מוסדות היישוב.
שיתוף הפעולה המעשי בין הגופים השונים בגוש החל סביב הנושא הכספי. מכיוון שקופת הסוכנות הייתה ריקה, ועל הארגונים היה לדאוג בעצמם למימון פעולות ההתיישבות, הקים ״ארגון יזרעאל״, הוותיק בקרב הארגונים שהתעתדו להתיישב בגוש, 'קופת מלווה וחסכון'. הקופה נרשמה לפי החוק הקואופרטיבי ואושרה ב'עיתון הרשמי'. במאי 1933 עם עלייתם על הקרקע של שלושת הארגונים בגוש תל מונד הורגש צורך ביצירת ״קופת מלווה וחיסכון״, שתשמש את כל הגוש, והוחלט על התאמת קופת המלווה של ארגון ״יזרעאל״ לתפקיד זה.
מקופה קטנה, פנימית של ארגון ״יזרעאל״, בעלת הון מצומצם הפכה הקופה למוסד כלכלי רחב היקף, שסייע רבות להתפתחות הגוש. הקופה סייעה למתיישבים במתן הלוואות להקמת מבני משק, רכישת בעלי חיים סידורי אינסטלציה וכדומה. לקופה הוקם בתל מונד מבנה משלה, שהיה הראשון למוסדות ההסתדרות בגוש.
(מתוך: ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד, אידן רינה, 1999, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929 - 1939, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית).
ועד הגוש לא נוצר יש מאין. קדמה לו בעבודה מוניציפאלית מועצת פועלי תל מונד, שבשנת 1932 - 1935 הייתה המוסד היחיד שטיפל בכל תושבי האזור ומוכרת בתור שכזה ע״י מוסדות הישוב. בשדה החינוך טיפל בבית הספר האזורי, מיד לאחר ייסודו, ועד חינוך משותף לשלושת המושבים (כפר הס, חרות ועין ורד) עד שמסר ניהולו למועצה האיזורית.
עם גידול אוכלוסיית המושבים וריבוי בעיותיהם המשותפות שוב לא יכלה מועצת הפועלים לטפל בעניינים מוניציפאליים, שבשבילה היוו עניין שולי, והיה צורך להקים ועד גוש מיוחד שיטפל בעניינים המוניציפאליים שרבו והלכו משנה לשנה. ואכן בכינוס של המושבים בפברואר 1935, שהתקיים במטבח הפועלים במחנה תל מונד, נבחר ועד הגוש הראשון שהורכב ממזכירי שלושת המושבים. (תל מונד טרם היוותה אז גורם ישובי רציני).
מלכתחילה לא היה שום מנגנון לועד הגוש, וחבריו היו מתאספים רק לעת מצוא, כשהיה צורך לפתור בעיה כלשהי. רק בשנת 1938, כשמאורעות הדמים בארץ ובאזורנו הגיעו לשיא ( באותה שנה נפל הקרבן הראשון גולדנברג ז״ל, וזמן מה לאחר מכן נרצחו 4 חברי עין ורד בלכתם לעבודה), התחיל ועד הגוש בעבודה סדירה ונבחר מזכיר במשכורת של 3 לא״י לחודש, והטיפול בענייני בטחון באזור עבר לוועד הגוש.
בקיץ 1938 הוחלט בעצה אחת עם מפקדת ההגנה של הגוש שמדי יום, עם שחר, לפני צאת האוטובוס לתל אביב, יצא צוות אנשים לבדוק את הדרך המחברת את הגוש עם הכביש הראשי, לאחר שהרבה קרבנות נפלו ממוקשים שהטמינו הטרוריסטים הערבים בדרכים (כבישים טרם נסללו באזורנו).
לפעולה זו נדרשו 30 - 40 לא״י לחודש. מזכיר ועד הגוש קיבל על דעת עצמו את האחריות לכיסוי ההוצאה הזאת, משום שראה הכרח בפעולה זו, וידע שדיון בועדי המושבים יימשך שבועות. נכונותה של החלטתו ה״אוטוריטארית״ הוכחה כבר ביום הראשון, כאשר הבודקים שיצאו בבוקר לפני האוטו, גילו 2 מוקשים בדרך, דבר שמנע אסון מחריד. (רק כעבור שנה נמצא הסכום לכיסוי הוצאת גילוי המוקשים ופירוקם). מצב זה העלה את ההכרח להתחיל בסלילת כבישים, ואכן באותה שנה נסללו הכבישים המחברים את שלושת המושבים עם תל מונד. סלילת הכבישים פתרה בחלקה גם את שאלת חוסר העבודה במקום. עם הרחבת הפעולה ונוכח הבעיות המוניציפאליות שרבו והלכו, הגיעו עסקני הגוש יחד עם אנשי הועדה של ההסתדרות למסקנה, כי פעולה מוניציפאלית סדירה מחייבת הקמת מועצה אזורית מוכרת ומאושרת על ידי השלטונות.
לעניין זה נרתם עו״ד ברנזון, שהיה אז מרכז הועדה המוניציפאלית של ההסתדרות, והתחיל משא ומתן עם שלטונות המנדט שגילו הבנה רבה לעניין זה.
ייסוד המועצה האזורית נתעכב עקב התנגדותם של בעלי הנחלאות הפרטיות, שחששו פן יוטלו עליהם מסים כבדים ע״י מוסד רשמי. כדי להתגבר על המכשול הזה הוסכם לחפש דרך לצמצום הטלת המסים למספר שנים. בינתיים התנהל מו״מ בייחוד עם יהודי אנגליה, בעלי הנחלאות הגדולות ובעלי ההשפעה בחוגי השלטונות, ובראש וראשונה משפחת זיו הידועה. עם פרוץ המלחמה נפסקה פעולה זו.
כאן המקום לציין שעד להקמתה של המועצה האזורית השתתפו בעלי הנחלאות האנגליים, ובייחוד חברת מטעי א״י ומשפחת זיו בהוצאות הגוש. גם בהרמת הבניין הראשון של בית הספר האזורי השתתפה משפחת זיו ב־1,000 ליש״ט.
ב-1945 עם סיום המלחמה היו כבר הישובים מגובשים ומבוססים גם מבחינה כלכלית, והאפשרויות לפעולה מוניציפאלית גדלו. ועד הגוש התבסס כבר אז על מנגנון קבוע. באותה תקופה נסלל כביש הגישה לתל מונד - הכביש הארצי - מרווחי המאפיה ״חמה״ שעברה מניהול הצרכניות לניהול ישיר ע״י ועד הגוש.
אחרי מלחמת העולה השנייה נוסדו המושב השיתופי בני דרור ומושב העובדים משמרת בעזרתו של ועד הגוש.
עם פרוץ מלחמת השחרור בסוף שנת 1949 טיפל ועד הגוש בעניינים שהזמן גרמם ובהבטחת הספקת מצרכים יסודיים חיוניים. הטרוריסטים הערביים היו פעילים מאד באזורנו וסבלנו מפגיעות בנפש וברכוש.ועד הגוש ארגן משמר גבול מקומי שמנע אסונות רבים. הוצאות האחזקה של עשרות שומרים הכניסו את ועד הגוש ואחר כך את המועצה האזורית בסיבוכים כספיים, ועל ההבטחות של שכנינו, בייחוד של עיריית נתניה, לעזור לנו לא קוימו. המצב הכלכלי הקשה הכביד מאוד על ועד הגוש.
עם הקמת מדינת ישראל נתאפשר ייסודה של המועצה האזורית, ו־ 1950 אושרה על יד משרד הפנים ונקרא שמה בישראל מועצה אזורית הדר השרון.
פעולותיה המסועפות של המועצה האזורית הדר השרון בקליטת עליה בתל מונד ובעין שריד, בקליטת המושבים החדשים, בסלילת רשת כבישים - כבישי גישה וכבישים פנימיים - ובהקמת מועצה מקומית מיוחדת בתל מונד ופעולות מוניציפאליות רבות אחרות הו פרק בפני עצמו וראוי לייחד את הדיבור עליהן.
כתב: אפרים בן אפרים שהיה ראש המועצה