ארגוני ההתיישבות
ארגון ״יזרעאל״ - כפר הס
ארגון ״יזרעאל״ מנה 100 משפחות. ראשיתו בתרפ״ד בקבוצת פועלים חברי מפלגת ״אחדות העבודה״, שהתארגנו בכפר יחזקאל, והמתינו להתיישבות על אדמות זרעין (יזרעאל) בעמק יזרעאל. לאחר שנים של המתנה רצופת אכזבות לעלייתם על הקרקע בעמק, ולאחר שהצטרפו לארגון חברים נוספים, אשר עבדו במושבות יהודה והשרון, החליטה אסיפת חברי הארגון, שהתקיימה בזיכרון יעקב (1928), לקבל את הצעת המרכז החקלאי ולעבור להתיישבות באזור המטעים. ״היה זה כמובן מפנה של 180 מעלות שחייב שינוי יסודי באוריינטציה של החברים, שעייפו מציפייה לחסדי הקרנות הלאומיות״.
חברי הארגון מימנו בכספם באופן חלקי את רכישת האדמה שנועדה להתיישבותם, הכסף ניתן כהלוואה לקק״ל אשר מימנה בהמשך את יתרת ההוצאה והקרקע כולה נרשמה על שם קק״ל. דובר על שטח בן 1,750 דונם, אך בפועל התארך תהליך הרכישה ונמשך לאורך שנים, כך שבשנת 1938 היו ברשות המושב רק 1,045 דונם לשמונים משפחות. במידה מרובה מייצג ארגון זה, שהקים בתר״צ את המושב כפר הס, את תהליך השינוי שעבר על תנועת הפועלים. היה זה הארגון הראשון מבין אלו שהיו אמורים להתיישב בעמק יזרעאל, אשר החל להתלבט לגבי מקום התיישבותו ואשר סימן את המהפך שהתרחש בתפישת ההתיישבות של הפועלים לגבי התיישבות באזור המטעים. הבאים בתור אחריו היו ארגוני ב׳ - ויתקין וג׳ - העמק, שהקימו לימים את כפר ויתקין. ״עוד ב־1927 התחילו להישמע הקולות הראשונים בקרב חברי ארגון ׳יזרעאל׳ שקראו להתעורר מחלום ההתיישבות בעמק יזרעאל על אדמת זרעין ולחתור לקבלת התיישבות במקום אחר״.
הארגון יסד קופת מלווה וחיסכון לחבריו, והשקיע עד סוף 1930 סך 2,400 לא״י ברכישת קרקע, בהקמת משתלה, במפות וכדומה. אף על פי שבאותה עת היו בידי הארגון רק חלק מהקרקעות שיועדו לו, עסקו חבריו בפעולות הכנה להתיישבות. הוכנה מפה טופוגרפית על ידי חברה להנדסה חקלאית, והוזמן תכנון פיסי של היישוב אצל האדריכל ריכרד קאופמן.
בנובמבר 1930 אף החלו בחריש עמוק של השטח, אשר היה ברשות הארגון, וכן הייתה לחבריו משתלה של הדרים בת שנה, שכללה כ-47000 שתילים.
ארגון ״יזרעאל״ אשר היו מבוגרים באופן יחסי באותה עת, התכנסו בנקודת ההתיישבות. הם התגוררו שם בצריפים קטנטנים וצפופים, ועבדו לפרנסתם בפרדסי תל מונד, תוך שהם מצפים לבניית משקיהם וכפרם.
ארגון ״חרות יהודה״ - חרות
הארגון נוסד בתרפ״ז ומנה כ־120 חברים, שרובם כבר הספיקו לעבודה מספר שנים לפני כן במושבות ההדרים ולהתמחות בענף. הארגון היה בין הראשונים, שהתכוונו מלכתחילה להתיישב באזור המטעים.
כבר ב־1925, כאשר ה״התיישבות העובדת״ כולה ראתה את מקומה בעמק יזרעאל בלבד, מבוססת על יסוד של משק מעורב, העזו חבריו לדבר על רעיון של התיישבות באזור המטעים על בסיס של משק אינטנסיבי-מגוון. חבריו אספו במרץ כספים למימון רכישת הקרקע.
לאחר שהניסיון הראשון של הארגון להתיישב בסמוך להרצליה נכשל (1928), העדיפו חבריו לעבור לאזור תל מונד, וביחד עם חברי ארגון ״חי״, שהצטרפו אליהם, יסדו בתרצ״א את מושב חרות. הארגון, אשר, כאמור, התכוון מלכתחילה להתיישב באזור המטעים, הגדיל לעשות מיתר הארגונים בתכנית לקראת ההתיישבות. כבר ב־1928 הכינו חבריו משתלת הדרים בת למעלה מ־150,000 שתילים בכפר סבא ורכשו בהמות וכלי עבודה שונים.
מיד עם קבלת חלק מהאדמות, אשר נרכשו בעבורם לרשות הארגון, העבירו אנשיו את מחנה הצריפים שלהם לאזור תל מונד. הם חרשו שטח של 600 דונם, דאגו להכנת מפה טופוגרפית (על ידי פפר) ותכנית השקאה, וכן הוזמנה תכנית ליישוב אצל האדריכל ריכרד קאופמן. הארגון ערך תכנית מפורטת להתיישבות והחליט על התיישבות מפוצלת.
בשל אי השלמת רכישת כל הקרקע שנדרשה לעלייתם של כל חברי הארגון, עלו רק חלק מהחברים על הקרקע כשהוא מסתייע בחברים הממתינים להתיישבות. המתיישבים חפרו באר והכינו צינורות מלט להשקיה.
עד סוף 1930 השקיעו חברי הארגון, שמנו באותה עת מאתיים איש, כ־12,000 לא״י, שהם כשישים לא״י בממוצע לכל חבר. לאחר שהתברר, כי למרות כל המאמצים לא תושלם בזמן הקרוב רכישת כל הקרקע שתוכננה לארגון. עזבו חלק מהחברים ופרשו למקומות אחרים ובארגון נותרו 120 חברים.
על פי התכנית המקורית של המרכז החקלאי, אמורים היו שלושת הארגונים להיכלל במסגרת מפעל ״התיישבות האלף״. מכיוון שבאי כוח החברה הכלכלית סירבו להתחיל בעבודה בטרם תאושר התכנית הזו על ידי אנשי החברה בלונדון ובברלין ואפילו נושא הכנת המפות והתכניות לבניין, שהוסכם עליו כבר, נדחה, לא נותרה בפני חברי הארגונים כל ברירה, אלא לקבל על עצמם את הכנת התכניות, המפות הטופוגרפיות והמדידות. הוסכם, שכל ההוצאות אשר תעשינה במסגרת תקציב שתעניק החברה ל״התיישבות האלף״ בהמשך, תוכרנה על יד החברה, ותיזקפנה על חשבון השתתפות המתיישב בתקציב (30 לא״י).
חברי ארגון ״חרות-יהודה״ הקימו מחנה צריפים, אשר בו התגוררו עשרה חברים, שעבדו בפרדסי תל מונד, ועשרים חברים נוספים, שעסקו במשותף בנטיעה על אדמת הארגון. מאוחר יותר החלו חברי הארגון להתיישב באופן הדרגתי, לפי הגרלה, תוך עזרה הדדית ותמיכה של כולם.
(מתוך: ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד, אידן רינה, 1999, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929 - 1939, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית).
ארגון ״חקלאי תל אביב״ - עין ורד
ארגון שכלל 100 משפחות. בראשית דרכו התעתד להקים שכונת פועלים חקלאיים בסביבות תל אביב. לאחר דחיות שונות פרשו חבריו מהארגון לשכונת עובדים, ויחד עם פועלים נוספים מקרב פועלי המושבות שהצטרפו אליהם, פנו בעצת המרכז החקלאי להתיישבות באזור תל מונד. חברי ארגון זה השתתפו במימון רכישת קרקעותיהם כהלוואה לקק״ל (לפי התכנית 1,750 דונם, בפועל ב־ 1938 היו ל־ 112 משפחות 1,844 דונם), וייסדו את מושב עין ורד. ארגון זה מייצג את הפתרון שמצאו פועלי העיר בעקבות משבר העלייה הרביעית בהתיישבות חקלאית באזור הפרדסים.
חברי ארגון ״חקלאי תל אביב״ הכינו מפה של השטח, אשר נרכש בעבורם, והזמינו תכנית ליישוב אצל האדריכל ריכארד קאופמן. הם חרשו, הכינו לנטיעה שטח של 385 דונם וחפרו באר. לרשות הארגון עמדה משתלת הדרים בת שנה ובה כ- 30 אלף שתילים. 110 חברי הארגון השקיעו בכל אלה 238 לא״י עד סוף שנת 1930.
ארגון חקלאי תל אביב נקט בשיטה של מתן חופש פעולה לכל מתיישב. הארגון חילק את המגרשים, הקצה שטחים לנטיעה, וכל אחד מהמתיישבים פעל כפי יכולתו ואמצעיו. לכן כבר בראשית 1933 נוצר הרושם, שהיישוב מתוכנן ובנוי. כבר בשלב זה היו ביישוב 12 בתים בנויים וכ־ 70 דונם נטועים בהדרים, אשר היו שייכים ל־ 20 חברים.
(מתוך: ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד, אידן רינה, 1999, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929 - 1939, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית).
ארגון ״הפועל המזרחי״ - כפר יעבץ
״הסתדרות הפועל המזרחי״ הוקמה באפריל 1922 לאור התפיסה הייחודית של החלוצים־הפועלים הדתיים בשאלת השתלבותם בארץ במסגרת ההתיישבות החקלאות. לראשונה מבקש יהודי לאחוז בידו האחת טוריה ובידו השנייה ספר תורה, ולבנות יישוב חקלאי בארץ ישראל. במסגרת העלייה השלישית (1923-1919) עלו לארץ ישראל מאות צעירים דתיים. הללו הושפעו מהאירועים ההיסטוריים של התקופה:
א. תוצאות מלחמת העולם הראשונה: קהילות יהודיות רבות נחרבו.
ב. האמנציפציה שניתנה ליהודים במדינות הלאומיות החדשות (פולין, רומניה וכו׳).
ג. הבשורה הסוציאלית האוניברסלית של המהפכה הרוסית.
ד. הצהרת בלפור (2.11.1917): בריטניה מכירה בזכותו של העם היהודי להקים בית לאומי בארץ-ישראל.
ה. כיבוש ארץ-ישראל על-ידי הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
אירועים אלו זעזעו את הנוער היהודי באירופה וגרמו לתחושה כי ימי הגאולה קרבים. השפעה מיוחדת וניכרת היתה להצהרת בלפור. אירוע זה, ניתפס כ״אתערותא דלעילא״ (התערבות העליונים), ורבים מהציבור הדתי-הלאומי ראו בשעה זו ״אתחלתא דגאולה״ והחליטו לעלות לארץ ישראל.
בנוסף לכך הושפעו הצעירים מערכיה הסוציאליים של המהפכה ברוסיה. הם שללו את אורח החיים בגולה, הרחוק מערכי עבודה ויצירה, ושאפו לבנות בארץ חברה, המושתתת על מערכת ערכים חדשה, יהודי החי מיגע כפיו, ובעיקר מעבודת האדמה. רבים הצטרפו לתנועת ״החלוץ״ הכללית, אולם הסתייגו מהווי החיים החילוני שם.
הצעירים הדתיים ביקשו להשתלב בעבודה ובבניין הארץ, אך לא מצאו מענה במסגרת תנועת ״המזרחי״ אלא באופן חלקי בלבד. הצעירים חשו צורך בהקמת ארגון, שיטפל בצרכים הייחודיים שלהם.
בעקבות אסיפה של ארבע אגודות פועלים דתיים ביוני 1921, התכנסה בירושלים באפריל 1922 (חול המועד פסח תרפ״ב) המועצה הארצית הראשונה והכריזה על הקמת הארגון הארצי ״הסתדרות הפועל המזרחי בארץ-ישראל״.
מטרת הארגון: לבנות את הארץ ברוח התורה על יסודות העבודה, וליצור מסגרת שתבסס את מצב החברים בחומר וברוח, ותאפשר את קיומם בתור פועלים דתיים.
הערכים הבסיסיים:
1. עבודה עצמית מבלי לנצל אחרים.
2. אורחות-החיים על-פי דרך התורה והמסורה.
תפקידי הארגון:
1. כיבוש העבודה העברית בכל מקום שהוא.
2. הקמת קבוצות פועלים וקבוצות מתיישבים.
3. דאגה להשתלמות מקצועים ותרבותית.
4. הקמת מטבחים, קופות חולים, קופות מלווה, בתי-לינה ועוד.
5. הפצת ידיעת היהדות, השפה העברית והתרבות הכללית.
מנהיגי התנועה ומעצבי האידיאולוגיה היו: הרב ש״ח לנדאו, הרב י׳ שפירא (ה״אדמור החלוץ״), י׳ ברנשטיין, ש״ז שרגאי.
תמצית האידיאולוגיה מופיעה בתוך ״קול קורא של המייסדים״: ״רוצים אנו בחיים של עבודה ויצירה על יסוד היהדות המסורתית. אין אנו יכולים לעסוק רק ברוחניות ולהצטמצם ב־ד׳ אמות של הלכה בלבד, ומאידך אין אנו יכולים להסתפק רק בלאומיות חיצונה של לשון וארץ בלבד ולעזוב את תורתנו שהיא יסוד תרבותינו הלאומית על האופי הלאומי שלנו. אנו רוצים ביהדות של תורה ועבודה, שעל ידה תבוא היהדות במגע עם הטבע, החיים והלאום וחשוב להיות לא רק מסורה וסמל ירושה בלבד כי אם גם הרגשה חיה פנימית הנובעת מקרב הלב. אנו שואפים לשוב אל החיים העבריים הקדמונים, אל היהדות התנכ״ית המקורית המיוסדת על הצדק והיושר ועל המוסר״.
מתוך: מנחם רוטשטיין, 1985, ״תהליך צמיחתו של רעיון תורה ועבודה״, תורה ועבודה בחזון ומעש, הוצאת הוועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי.