רות דיין סיפרה על הקשר שלה עם מושב פורת בראשיתו - שנות ה־50.
רות נרתמה לעבוד עם העולים באמצעות הסוכנות דבורה דיין ארגנה נשים מהמושבים שנשלחו להדרכה בעיקר חקלאות.
רות סיפרה שהיא גילתה את הפוטנציאל הטמון בנשים בכל הקשור לאריגה והחלה להתמסר לנושא.
היא מצאה אצל נשות פורת את הבדים הארוגים. מלכתחילה היה ברור שלא יהיה שוק לבדים, אך היה רצון לשמר את הדוגמאות, ולכן עזרו להן לעשות הסבה לאריגת שטיחים.
אנשי פורת החלו עד מהרה לעסוק בחקלאות אך הנשים התמידו במשך שמונה שנים לעסוק באריגה.
רות נזכרה באנשי פורת היא התרשמה שהם קבוצה של אנשים ישרים ומלאי אמונה.
זקני העדה חשבו שאפשר יהיה לחפור מערות אך עד מהרה הבינו שהאזור לא מתאים.
לכל משפחה היה נול בבית.
הצבעים של השטיחים היו:
שחור - עיזים (כבשים) שחורות.
אדום - צבוע.
לבן - כבשים לבנות.
במשך הזמן נוספו עוד צבעים. הדוגמאות המסורתיות נשמרו.
המקשר היה רחמים חג'ג שהוא מזכיר וראש הכפר.
חנה ומזל, בוגרת וצעירה נשלחו לארה״ב להדגמת אריגה בעקבות תערוכה שנערכה בתל אביב. הם שהו שם ארבעה חודשים והיו אטרקציה.קיבלה אותם שם בטי אשת הציר הכלכלי, חברתה של רות דיין.
רות עצמה היתה אחראית להבאת חומר הגלם, חלוקתו וקבלת הזמנות לשטיחים.
מתוך: ארכיון המרכז לתיעוד גוש תל מונד, ביקור רות דיין, 16.7.2000.